מצגות טובות

בתחנת האוטובוס היום פגשתי את מאיה, ילדה בת 10 שאינה יודעת לשחות וחוששת שללא היתרון הטכנולוגי של מדינת ישראל הערבים יזרקו אותנו לים.
מאיה מככבת בקמפיין פרסומי חדש של בית ספר פרטי, ותמונתה בצירוף טקסט מאיים מעטרת תחנות אוטובוס בעיר. מעבר לקונוטציות הפוליטיות של הקמפיין, ברצוני להתיחס לנקודה אחרת שעולה ממנו והיא המסקנה:
ֿ
מצגות טובות - זה העתיד שלך.

כך, שחור על גבי מאיה, כותב הקיר. אז כדי שלא תתבלבלו מפרסומות, כמה מילים על מצגות ככלי לימודי (מאחד שבונה קריירה מכתיבתן).
קיימות מספר דרכים ללמוד ואופן הלימוד קובע במקרים רבים את התוצאה. לימוד לחשיבה יצירתית יביא לחדשנות, ולימוד לחזרה וציות יביא לפועלים צייתנים. בתי הספר שלנו מכוונים למטרה השניה, בעוד שאוניברסיטאות מכוונות אל הראשונה.
על מנת להגיע לחשיבה יצירתית, יש צורך בניסוי וטעייה, בתחושת ביטחון ובאפשרות לקבל היזון חוזר. תפקיד המורה בסיפור כזה הוא להראות שהכל אפשרי, לטעת תקווה, וללוות את התלמידים במסע שסופו לא ידוע מראש.

על מנת להגיע לצייתנות, יש צורך בהקשבה וחזרה. כאן מומלץ שלא להכיר את המורכבות של כל נושא, החקירה לעומק רק תבלבל. עדיף לראות את הדרך הנכונה ולעקוב אחריה מספר פעמים עד שמצליחים.

מצגת מספרת סיפור, וסיפור הוא רובד אחד מתוך המציאות. מצגת טובה תהיה מעניינת או כיפית או משעשעת. סיפור טוב ייתן מוטיבציה ללמידה והתעמקות שיבואו לאחריו. כשהסיפור שהמצגת מספרת הופך ליחיד האפשרי, אז הלימוד הופך ללימוד לצייתנות (זיכרו שלא ניתן להכיל את כל המציאות בבולטים, אפילו לא להתקרב).

ומה על מאיה ? צייתנות לא מייצרת עתיד. חשיבה יצירתית כן. תעזבו את המצגות ותתחילו לעבוד.